<h1>ראב"ן סימן של"ג</h1>
<h2>דף טו:</h2>
וכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן עד שתאמר לו טמא אני, והוא אם לא הגיע ווסתה אבל הגיע ווסתה צריך לפרוש הימנה עונה לפני ווסתה, ואם עברה ווסתה ולא ראתה הרי היא לו בחזקת טהורה עד שתאמר לו טמאה אני. ואפילו היה בדרך בשעת ווסתה ובא אחר ווסתה הרי היא בחזקת טהורה עד שתאמר לו טמא[ה] אני, דא"ר יוחנן אשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה שאם עברו משעת ווסתה ימים כל כך דמציא למיטבל אמרינן טבלה ומשמש, דכשם שספק אם טבלה אם לאו כך ספק אם ראתה, א"ל רב שמואל בר אבא לר' אבא אמר ר' יוחנן אפילו בילדה דבושה לטבול עד שירצנה בעלה שיסמוך בעלה לומר טבלה וישמש, א"ל אטו ודאי ראתה מי אמר ר' יוחנן דמחשב ויבא עליה אימור דאר"י ספק ראתה ספק לא ראתה ואת"ל ודאי ראתה אימור טבלה וספק מוציא מידי ספק. אבל וודאי אם ידע דראתה הוי ודאי ראתה וספק טבלה ואין ספק מוציא מידי ודאי ואסור לשמש עד שתאמר טבלתי, ובמוצאה ישינה עסקינן דאי עירה כיון דאינה מוחה וודאי טהורה היא, ותניא נמי הכי [י"א:] אבל לבעלה מותרת בד"א [י"ב.] שהניחה בחזקת טהורה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא טמאה עד שתאמר טהורה אני.
